החומרים והטכנולוגיות לשריון מגן שלדה (שריון שלדה) עברו מספר דורות של אבולוציה. מוצרי הדור הראשון-הראשונים הכילו בעיקר אספלט, היו זולים, אך היו מועדים להיסדק לאחר ייבוש. הצטברות מים בסדקים אלו עלולה לגרום ל"אפקט סוללה", להחמיר את קורוזיה של השלדה, ולכן הוצאו מהשוק. מוצרי הדור השני- היו על בסיס שמן- (על בסיס ממס-) מעכבי חלודה של שלדה, שהמדללים שלהם היו לרוב רכיבים רעילים מאוד כגון טולואן, המזיקים לבני אדם. שכבת הדבק שהתקבלה הייתה קשה, נוטה להיסדק, וחסרה גמישות, עם בידוד קול בינוני. הם משמשים לעתים רחוקות באזורים עם תקנות סביבתיות מחמירות.
מעכבי חלודה מסיסים במים-מדור שלישי (ידידותי לסביבה) משתמשים במים כמדלל, אינם מכילים חומרים רעילים ויש להם יתרונות כגון הדבקה חזקה, גמישות טובה של שכבת הדבק ובידוד רעש משמעותי של השלדה, מה שהופך אותם לבחירה המרכזית בשוק הנוכחי. מוצרי הדור הרביעי-האחרונים משתמשים בצבעי שרף פולימרי מרוכב וחומרים אחרים, תוך אופטימיזציה נוספת של ידידותיות לסביבה, יציבות וביצועי הגנה, מה שהופך אותם לבחירה עבור השוק הגבוה-. החל ממוצרים מוקדמים המכילים אספלט וממיסים רעילים ועד לחומרי הציפוי הידידותיים לסביבה ובעלי ביצועים גבוהים של היום, האיטרציה הטכנולוגית של שריון השלדה משקפת את הדרישות ההולכות וגוברות של השוק לאפקטים מגן, תקנים סביבתיים ונוחות נסיעה.
